חתימת פרשיית המשכן משמשת כסיכום רשמי לביצוע המדויק של ההוראות האלוהיות. מילים אלו מהוות למעשה נוסחת מעבר, המקדימה את תיאור הקמתו בפועל של המשכן [קאסוטו].
הקביעה וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה מעוררת את השאלה מדוע המלאכה מיוחסת למשה בלבד, והרי אנשים רבים עסקו בה. התשובה לכך היא שתפקידו של משה היה להבטיח את ההרמוניה ושיתוף הפעולה בין כלל העוסקים במלאכה, ועל כן הפרויקט כולו נקרא על שמו [ברכת אשר על התורה]. יתרה מכך, המילה כְּכֹל רומזת לכך שאפילו פעולות שמשה לא ביצע בעצמו, אלא רק פקד על אחרים לעשותן, נחשבות לו כאילו עשאן במו ידיו, שכן המניע את חברו לדבר מצווה נחשב כאילו קיים אותה בעצמו [ברכת אשר על התורה בשם העמק דבר].
מעבר לעשייה הפיזית והניהולית, משה פעל מתוך מניעים טהורים לחלוטין. הוא עשה בדיוק אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, מתוך ציות מוחלט, ללא כל רצון להנאה, לכבוד אישי או במטרה לפאר את אחיו ובניו שעתידים לשרת בקודש [העמק דבר].
גישה נוספת מצביעה על הפער שבין היכולת האנושית לסיוע האלוהי. משה לא היה מסוגל להקים את המשכן ללא עזרה משמיים. לכן, הכתוב מציין וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל, ללמדנו שנחשב לו כאילו עשה זאת, אך המילים כֵּן עָשָׂה מתייחסות למעשה לה' בעצמו, שהוא זה שהוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל [אלשיך].
סיום הפסוק במילים כֵּן עָשָׂה מסמן את ההשלמה המוחלטת של בניית המשכן. השלמת העשייה הזו מהווה תיקון לחטא העגל, ומקבילה לקיום השלם של מצוות התורה [רבנו בחיי]. עם זאת, למרות שהפסוק מעיד שמשה ביצע הכול, הפסוקים הבאים יתארו אך ורק את הקמת מבנה המשכן עצמו. שאר הציוויים שנידונו קודם לכן, כגון משיחת המשכן וכליו וקידוש אהרון ובניו, אינם מתוארים כאן משום שקיומם נדחה למועד מאוחר יותר, והם יסופרו בהמשך בספרים ויקרא ובמדבר [קאסוטו].