משיחת הכיור וכנו מסמלת שלב מעבר מהותי במעמד העבודה במשכן. עד לשלב זה, עבודת הקורבנות נחשבה כדין עבודה ב"במת יחיד", מצב שבו לא חלה חובה על הכוהנים לקדש ולרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני העבודה. הציווי וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ משנה את המציאות הזו, ומחיל מעתה ואילך את חובת קידוש הידיים והרגליים ממי הכיור [העמק דבר]. בנוסף, המילה אֹתוֹ מדגישה כי עצם פעולת המשיחה בשמן אינה מספיקה כדי לקדש את הכיור באופן אוטומטי לצורך תפקידו, ויש צורך בפעולת הקידוש המסוימת המיועדת לו [צפנת פענח]. ציווי זה הופנה למשה, שנדרש למשוח גם את הכיור עצמו וגם את בסיסו [קאסוטו].
שמות, פרק מ׳, פסוק י״א
פרשת פקודי
וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.