הצבת כלי המשכן מתקדמת, וכעת מוגדר מיקומו המדויק של הכיור במרחב המקודש. ציווי זה על הצבת הכיור מופיע עוד לפני ההוראה על הקמת חצר המשכן, שכן הכיור נחשב לחלק ממכשירי המזבח החיוניים לעבודה [העמק דבר].
ההוראה היא להניח את הכיור בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, קביעת מקום שכבר הוזכרה במפורש קודם לכן בתורה [קאסוטו]. עם זאת, מיקום זה מעורר קושי אל מול הנאמר בפסוק הקודם, לפיו המזבח עמד ממש לפני פתח אוהל מועד. אם המזבח ניצב ישירות מול הפתח, כיצד הכיור חצץ ביניהם מבלי לחסום את הגישה? כדי ליישב זאת, מוסבר כי הכיור אכן הונח במרחב שבין המזבח לאוהל מועד, אך הוא לא עמד בדיוק בקו ישר ביניהם, אלא היה משוך מעט לכיוון דרום. הוא לא הוזז לכיוון צפון, מכיוון שהצד הצפוני היה חייב להישאר פנוי לחלוטין מכלים לטובת עבודת הקורבנות [תורה תמימה].
לגבי סוף הפסוק, וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם, הכוונה היא למילוי המים בתוך הכיור עצמו, ופעולה זו נעשתה מיד כדי להבטיח שהכול יהיה מוכן ומזומן לתחילת העבודה [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, במילה וְנָתַתָּ השנייה המופיעה בפסוק (בהקשר של נתינת המים), האות ת' השנייה מנוקדת בדגש [מנחת שי].