הקמת המשכן מסמלת פתיחת תקופה חדשה בחיי עם ישראל, שבה מתחילה עבודת ה' הסדירה והשראת השכינה בתוך המחנה. אירוע היסטורי זה תוכנן להתרחש במקביל להתחדשות השנה, בחודש שמסמל את יציאת מצרים והגאולה.
מלאכת בניית המשכן וכליו הסתיימה למעשה כבר בחודש כסלו, אך ה' ציווה להמתין עם הקמתו עד לחודש ניסן. ההמתנה נועדה כדי לחנוך את המשכן בחודש שבו יצאו ישראל ממצרים [קאסוטו], או משום שעיכוב בקיום מצווה מותר כאשר מדובר במצווה ציבורית [פרדס יוסף], ויש הסבורים שהעיכוב נבע מכך שהכלים טרם נמשחו בשמן המשחה ולכן טרם התקדשו [חתם סופר].
התאריך המדויק, בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, הוא ראש חודש ניסן [רלב"ג, שטיינזלץ]. הכפילות בפסוק, המזכירה גם את "יום החודש" וגם את "אחד לחודש", באה ללמד שאין מדובר רק בציון של תופעת טבע אסטרונומית של מולד הירח, אלא ביום שמסמל התחדשות רוחנית ולאומית של עם ישראל. כמו כן, הדגשת המילה "ביום" מלמדת שהקמת המשכן חייבת להיעשות דווקא ביום ולא בלילה, שכן פעולת היום מסמלת בחירה חופשית, מוסרית ומודעת, בניגוד לאפלת הטבע העיוור [רש"ר הירש].
בקרב הפרשנים קיימת מחלוקת מרכזית לגבי הכרונולוגיה של אירועי אותו היום. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שראש חודש ניסן היה היום השמיני והאחרון של ימי חנוכת המשכן (ימי המילואים), כלומר, שבעת ימי ההכנה החלו כבר בכ"ג באדר [רמב"ן, אור החיים, העמק דבר, טור הארוך, מלבי"ם, ביאור יש"ר]. מנגד, ישנה דעת מיעוט הסוברת שראש חודש ניסן היה היום הראשון של ימי המילואים, וחנוכת המשכן הסתיימה רק בשמיני בניסן [אבן עזרא].
הציווי תָּקִים טומן בחובו משמעות מיוחדת לאותו היום. במהלך שבעת ימי המילואים שקדמו ליום זה, משה היה מקים את המשכן בבוקר ומפרק אותו, לעיתים פעמיים או שלוש פעמים ביום, כדי להרגיל את הלוויים בעבודתם ולערוך את הקורבנות. אולם כעת, הציווי הוא להקים את המשכן הקמת קבע, כך שיישאר עומד ולא יפורק עוד על ידי משה, אלא רק על ידי הלוויים בעת מסעות בני ישראל במדבר [רמב"ן, טור הארוך, רבנו בחיי, מלבי"ם, ביאור יש"ר, צאינה וראינה]. בפסוק זה ה' אינו מפרט למשה את סדר הרכבת הקרשים והיריעות, משום שמשה כבר ראה את תבנית המשכן במראה נבואי בהר סיני, וההוראות המפורטות כבר ניתנו לו בעבר [רמב"ן, טור הארוך].
הקמת המשכן לוותה בנס גלוי. קרשי המשכן היו כבדים מנשוא, וכל חכמי הלב והאומנים שניסו להקימו נכשלו. ה' הורה למשה לגשת למלאכה למרות הקושי. משה עשה את הפעולה הפיזית, אך המשכן הזדקף ונעמד מאליו. דבר זה נועד להראות לעם שרק על ידי משה המשכן יכול לעמוד, ויש בכך רמז לכל מעשי האדם: קצרה ידו של האדם להשלים את מעשיו בכוחות עצמו בלבד; עליו להתחיל, וה' הוא זה שגומר ומשלים את המלאכה עבורו [כלי יקר, רבנו בחיי, צאינה וראינה, חומש קה"ת]. הקמה זו על ידי משה מקבילה במובן מסוים לבריאת העולם [כלי יקר, אבן עזרא הקצר].
התורה משתמשת בשלוש לשונות שונות של הקמה לגבי המשכן, ויש המפרשים כי הן רומזות לשלושת בתי המקדש. המקדש הראשון והשני היו תלויים בזכויותיהם של ישראל ובפעולה אנושית, ולכן נאמרו בהם לשונות אקטיביות של הקמה, אך המקדש השלישי אינו תלוי בפעולה אנושית אלא ייבנה מאליו, ולכן נכתב עליו "הוקם" בלשון סביל [כלי יקר].
המתחם נקרא כעת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, משום שרק ביום זה, לאחר שהושלמה מלאכת ההקמה וההכנה, ירדה אש מן השמים וכבוד ה' ועננו כיסו את האוהל. עד לאותו רגע היה זה מבנה פיזי, ומאותו היום הוא הפך ל"אוהל מועד" – המקום שבו השכינה שורה ונועדת עם משה וישראל [העמק דבר, צאינה וראינה].