תארו לעצמכם שאתם בונים משהו ענק וחשוב, אבל אומרים לכם שצריך לחכות בסבלנות כמה חודשים עד שאפשר יהיה להשתמש בו. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. כל החלקים של המשכן כבר היו מוכנים בחורף, אבל ה' ביקש מהם להמתין עד חודש ניסן. הסיבה לכך היא שניסן הוא החודש שבו יצאנו ממצרים, וזה זמן מושלם להתחלה חדשה ומרגשת. התאריך המדויק שבו זה קרה היה בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, כלומר בראש חודש ניסן.
המלאכה הייתה חייבת להיעשות דווקא ביום ולא בלילה. כשאנחנו עושים משהו באור יום, זה מראה שאנחנו בוחרים לעשות אותו מתוך רצון, בשמחה ובעיניים פקוחות. במשך שבוע שלם לפני אותו יום, משה היה מקים את המשכן ומפרק אותו שוב ושוב כדי לאמן את הלוויים בעבודה. אבל עכשיו ה' אומר לו תָּקִים – הפעם אתה מקים אותו כדי שיישאר עומד באופן קבוע ולא יפורק יותר, לפחות עד שעם ישראל יצטרך להמשיך במסע שלו במדבר.
אבל איך משה הצליח להקים את המשכן לבדו? הקרשים היו כל כך כבדים, שאפילו האנשים הכי חזקים שניסו לעזור לא הצליחו להרים אותם. ה' אמר למשה לגשת למלאכה ולנסות. משה עשה את הפעולה הרגילה בידיים שלו, ופתאום קרה נס מדהים והמשכן פשוט נעמד מאליו. הדבר הזה מלמד אותנו כלל חשוב מאוד: לפעמים משימות נראות לנו קשות או כבדות מדי, אבל אנחנו רק צריכים להתחיל ולעשות את המאמץ שלנו, וה' כבר יעזור לנו לסיים את המלאכה בהצלחה.
ברגע שהמשכן עמד, ירדה אש מן השמיים וענן מיוחד כיסה אותו. בגלל זה המקום נקרא עכשיו מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. מרגע זה הוא כבר לא היה סתם מבנה של קרשים ויריעות, אלא המקום הקדוש שבו ה' שוכן ונפגש עם משה ועם עם ישראל.