יצא לכם פעם להכין המון חלקים קטנים של יצירה או פאזל, ורק בסוף לחבר את כולם יחד למשהו אחד גדול ויפה? זה בדיוק מה שקרה עם המשכן. אחרי שכל החלקים והכלים היו מוכנים, הגיע הזמן לחבר הכול יחד. ה' פונה אל משה בציווי וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, שמשמעותו היא שהגיע הזמן להקים את המשכן באמת ולקבע אותו.
אולי תופתעו לשמוע, אבל בשבעת הימים שלפני כן, משה היה מקים ומפרק את המשכן בכל יום מחדש. הוא עשה זאת כדי לאמן את הלויים ולהרגיל אותם לעבודה. אבל הפעם הציווי הוא שונה, צריך להעמיד את המשכן באופן קבוע, והוא יפורק רק כשבני ישראל יצטרכו לצאת למסע חדש במדבר.
ה' מסביר למשה בדיוק איך להקים את המשכן, והסדר הפעם הפוך מהסדר שבו הכינו את החלקים. כשהם יצרו את הכלים, הם התחילו קודם מהארון ומהכלים הפנימיים, ורק אחר כך הכינו את האוהל. אבל עכשיו, כשצריך להרכיב הכול, קודם מקימים את אוהל המשכן עצמו, ורק אחר כך מכניסים פנימה את הארון ואת שאר הכלים. משה עשה בדיוק את מה שה' אמר לו לפי הסדר החדש הזה.
באותו זמן, ה' גם ביקש ממשה למשוח בשמן מיוחד את אהרון כדי למנות אותו לכהן. אבל משה החליט לחכות עם זה קצת. הוא חשש שביום כל כך משמח ומרגש של הקמת המשכן, אנשים יהיו מרוכזים רק במבנה המפואר. משה רצה שכולם יראו ויבינו שה' הוא זה שבחר באהרון לתפקיד החשוב, ולא יחשבו שאהרון פשוט לקח את התפקיד לעצמו. ה' הסכים עם משה החכם, ולכן הטקס המיוחד של אהרון נדחה ונערך ביום אחר, כדי שכולם יוכלו להתרכז בו ולשמוח בשמחתו.