הקמת המשכן מתחילה בנקודת המרכז הפנימית והמקודשת ביותר, וממנה מתפשטת הקדושה החוצה [ביאור שטיינזלץ]. פסוק זה פותח תיאור תמציתי של סידור כלי המשכן, והוא מציג סדר פעולות שונה מזה של עשיית הכלים עצמם [מלבי"ם, קאסוטו, The Torah].
בתחילה נצטווה משה: וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת. אזכור הארון במילים ספורות אלו כולל בתוכו ברמז גם את לוחות הברית השמורים בתוכו וכן את הכפורת המכסה אותו [קאסוטו].
לאחר מכן נאמר: וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת. הפרשנים דנים בהרחבה במשמעותן המדויקת של מילים אלו. המילה וְסַכֹּתָ מפורשת לרוב מלשון מסך, מחיצה או מסוכה [רמב"ן, שד"ל, חזקוני]. יש המדגישים כי פעולה זו מבטאת לשון הגנה, שכן הפרוכת שימשה כמחיצה המגינה על הארון [רש"י, ביאור יש"ר, משכיל לדוד]. גישה נוספת מסבירה שהיו כופפים מעט את חלקה העליון של הפרוכת, כך שתיראה כעין סכך וגג מעל הארון [העמק דבר].
באשר למילה עַל, מאחר שהפרוכת הייתה מחיצה אנכית שנועדה להבדיל בין הקודש לקודש הקודשים ולהסתיר את הארון [ביאור שטיינזלץ], הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה שהפרוכת הונחה פיזית ממש על גבי הארון, אלא משמעות המילה היא "בסמוך" אליו, "אצלו" או "לפניו" [תורה תמימה, חזקוני, פרדס יוסף, קאסוטו].
קושי נוסף שעולה מן הפסוק הוא סדר הכנסת הכלים, שכן מפסוקים קודמים משתמע שהפרוכת הונחה לפני הארון. כדי ליישב זאת, מוסבר כי תליית הפרוכת על הקרסים אכן נעשתה תחילה, אך היא נותרה מורמת. רק לאחר שהוכנס הארון למקומו הפנימי, שילשלו את הפרוכת למטה כדי שתסוך ותחצוץ בעדו [העמק דבר].