הצבת כלי הקודש בתוך אוהל מועד מהווה את השלב המעשי של עיצוב המרחב המקודש. מיקומו של השולחן מגדיר את החלוקה הפנימית של המשכן ואת סדרי העבודה בו.
הפרשנים מסכימים כי המילה יֶרֶךְ משמעותה צד [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. משמעות זו נגזרת ממבנה גוף האדם, שכן הירך ממוקמת בצידו של האדם, וכך גם השולחן הונח בצידו של האוהל [רש"י]. הצירוף עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מלמד שהשולחן הוצב בחציו הצפוני של רוחב מבנה המשכן [רש"י, ביאור יש"ר].
מיקום השולחן נקבע מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. הפרוכת שימשה כמחיצה המבדילה בין אזור הקודש לבין אזור קודש הקודשים הפנימי, ולפיכך השולחן עמד באזור החיצוני יותר [ביאור שטיינזלץ]. העמדתו המדויקת של השולחן באוהל מועד, בצידו הצפוני ומחוץ לפרוכת, מהווה יישום והתאמה מלאה לציוויים המוקדמים שניתנו לגבי סידור המשכן [קאסוטו].