שמות, פרק מ׳, פסוק כ״א

תארו לעצמכם שיש לכם אוצר יקר וחשוב מאין כמותו, איך הייתם שומרים עליו? הרגע הכי מרגש וחשוב בהקמת המשכן היה הרגע שבו משה רבנו הכניס פנימה את הארון, שבתוכו לוחות הברית ועליו מונחים הכרובים, והסתיר אותו מעיני כולם. כדי לשמור ולהבדיל את הארון, משה מציב את הפרוכת. התורה משתמשת במילה וַיָּשֶׂם, והכוונה היא שמשה שחרר את הפרוכת ממקום התלייה שלה כדי שתרד ותשתלשל כלפי מטה. היריעה הזו נקראת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ כי היא עשויה מבד עבה ויש לה תפקיד כפול: היא גם פרוכת שמפרידה בין אזור הקודש לקודש הקודשים, והיא גם מסך שמגן על קודש הקודשים מפני האבק שעולה מהרגליים של הכהנים שעובדים קרוב לשם. כשהתורה אומרת שמשה סוכך עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, היא לא מתכוונת שהוא הניח את הפרוכת ממש על הארון עצמו, אלא שהוא תלה אותה מקדימה, כמו מחיצה שמפרידה ומסתירה. כל הפעולות האלה נעשו בדייקנות מוחלטת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כדי ללמד אותנו שמשה ביצע את ההקמה בדיוק מושלם לפי ההוראות שקיבל.