יצא לכם פעם לבנות אוהל ולנסות למתוח את הכיסוי שלו מלמעלה? זה לא תמיד פשוט, במיוחד כשהאוהל ממש גבוה. כשהגיע הזמן להניח את הגג על המשכן, משה רבנו עשה את המלאכה הזו בעצמו, שכבה אחרי שכבה.
בהתחלה הוא הניח את הָאֹהֶל, שזה בעצם יריעות גדולות שעשויות משיער של עיזים. מעל השכבה הזו הוא הוסיף עוד כיסויים. המילה עָלָיו רומזת לשכבה נוספת של עורות אילים צבועים באדום, והמילה מִלְמָעְלָה מתכוונת לשכבה הכי עליונה שסגרה את הכל, שעשויה מעורות של בעל חיים מיוחד שנקרא תחש.
איך משה הצליח לעשות את כל זה? הרי הקרשים של המשכן היו גבוהים מאוד! המילה וַיִּפְרֹשׂ מספרת לנו שמשה פרס את הכיסויים בעצמו. חכמים מסבירים שמשה היה אדם גבוה מאוד, ולכן הוא הצליח להגיע עד למעלה בלי להשתמש בסולם או בכיסא. הייתה לכך גם סיבה חשובה, כי עבודת קודש כזו חייבת להיעשות כשהרגליים עומדות ישר על האדמה.
בסוף אנחנו קוראים את המילים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה. התורה מדגישה את זה כדי לספר לנו שמשה עשה הכל בדיוק מושלם, ממש כמו שה׳ הראה לו בהר סיני. הוא לא שינה אפילו פרט אחד קטן, כי הוא ידע שכל פרט הוא מצווה, ורק אם בונים את המשכן בדיוק כמו שה׳ ביקש, השכינה תוכל לשכון בתוכו.