קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה יקרה וחשובה מאוד, וחיפשתם את המקום הכי בטוח ומכובד לשמור אותה בו? זה בדיוק מה שעשה משה רבנו. לוחות הברית המיוחדים שירדו מהשמיים בהר סיני היו צריכים לקבל בית קבוע, כדי שהקדושה של ה' תישאר איתנו תמיד.
התורה מספרת שמשה וַיִּקַּח וַיִּתֵּן את הלוחות. למה כתוב גם שהוא לקח וגם שהוא נתן? כי הלוחות לא הוכנו יחד עם שאר כלי המשכן. עד לאותו רגע, משה שמר עליהם בתוך ארון עץ זמני באוהל שלו. לכן, הוא היה צריך קודם כל לקחת אותם משם, ורק אז להניח אותם בתוך ארון הזהב החדש. את הפעולה החשובה והמרגשת הזו משה עשה לגמרי בעצמו, במו ידיו. הפסוק קורא ללוחות אֶת הָעֵדֻת, משום שהם מעידים על הקשר המיוחד שלנו עם ה'. בניגוד לספרי התורה של ימינו שעומדים זקופים בארון הקודש, את לוחות העדות משה השכיב בזהירות בתוך הארון.
לאחר מכן, משה וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים. הבדים הם מוטות העץ הארוכים שבעזרתם סוחבים את הארון. בצלאל כבר הכניס אותם לתוך הטבעות קודם לכן, אבל משה הוא זה שסידר והתאים אותם במדויק כדי שיבלטו החוצה ויהיו מוכנים לנשיאה. בשלב האחרון, משה וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת מִלְמָעְלָה. הוא סגר את הארון עם המכסה שעליו נמצאים הכרובים. עכשיו לוחות הברית נחו במקומם הקבוע, והארון הפך לנקודת חיבור מיוחדת שמביאה את הקדושה של ה' אל תוך העולם.