שמות, פרק מ׳, פסוק ל״א

יצא לכם פעם לשטוף ידיים ממש טוב לפני שניגשתם לעשות משהו חשוב במיוחד? כשסיימו להקים את המשכן, ההכנות היו מדויקות מאוד. הכלל החשוב ביותר היה שמי שעובד במקום הקדוש הזה חייב להיות טהור. לכן, התנאי כדי להיכנס למשכן או להקריב קורבנות לה' היה רחיצה. המילה וְרָחֲצוּ מתארת את הפעולה הקבועה שהם היו עושים תמיד לפני העבודה. הם לא היו צריכים לטבול את כל הגוף במים, אלא לרחוץ רק אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. הניקיון הזה היה חייב להיעשות מִמֶּנּוּ, כלומר אך ורק מתוך מי הכיור שעמד במשכן, ולא משום כלי אחר. אולי תופתעו לראות שכתוב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, הרי משה לא היה כוהן רגיל. הסיבה לכך היא שבאותם ימים מיוחדים של חנוכת המשכן, משה תפקד ממש כמו כוהן לכל דבר, ולכן חובה זו חלה גם עליו. ציון השמות של ארבעתם יחד מלמד אותנו גם פרט מעניין על הגודל של הכיור: הוא היה חייב להכיל מספיק מים כדי שארבעה אנשים יוכלו לרחוץ ממנו באותו הזמן בדיוק.