תארו לעצמכם שאתם מארגנים מקום מיוחד, וכל חפץ חייב להיות מונח בדיוק בנקודה שלו. כך קרה כשהוקם המשכן. כאשר התורה מספרת על כך שמשה וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר, הכוונה היא שהוא הציב את הכיור בדיוק במקום שה׳ אמר לו: בין אוהל מועד למזבח, כשהוא מוזז מעט לכיוון דרום.
השלב הבא היה וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם. עד לאותו יום הכיור היה ריק ולא קדוש, וברגע שמשה מילא אותו, הכלי התקדש והיה מוכן כדי שהכהנים יוכלו להשתמש בו לְרָחְצָה לפני תחילת העבודה. ויש כאן דבר פלא: המים שמילאו בכיור היו מי מעיין שהיה בהם נס קבוע. הם מעולם לא נגמרו, ותמיד נשארו טריים, נקיים וטובים.