יצא לכם פעם לעזור לסדר מקום מאוד מיוחד וחשוב, ולדאוג שכל חפץ יונח בדיוק במקום שלו? ביום שבו הוקם המשכן, כל כלי היה צריך לעמוד במיקום המדויק שלו כדי שהמבנה יהפוך למרכז רוחני פעיל עבור כל עם ישראל. התורה מספרת על משה רבנו, וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם, כלומר משה הציב את מזבח הנחושת בדיוק בפתח אוהל מועד. ביום החשוב הזה, המזבח הפך ממזבח פרטי למזבח ציבורי וקדוש ששייך לכולם.
מיד לאחר מכן כתוב וַיַּעַל עָלָיו, ומתעוררת השאלה מי הוא זה שהקריב את הקרבנות באותו רגע. רוב המפרשים מסבירים שאף על פי שאהרן הכהן כבר התחיל את תפקידו באותו יום, משה רבנו הוא זה שהמשיך בעבודת הקודש והקריב את הקרבנות הקבועים של הציבור. הקרבן שמשה הקריב היה אֶת הָעֹלָה, שזהו קרבן התמיד שמקריבים בכל יום ברציפות. יחד איתו הוא הקריב גם וְאֶת הַמִּנְחָה, שהיא מנחה של סולת ושמן שתמיד מצורפת לקרבן התמיד כחלק בלתי נפרד ממנו. הקרבת המנחה הזו הוכיחה לכולם שהמזבח השתנה, ומרגע זה הוא מזבח ציבורי רשמי של ה'.