חשבתם פעם איך מתכוננים למפגש הכי חשוב בעולם? ודאי מקפידים להיות נקיים ומוכנים. כך בדיוק עשו במשכן. התנאי הבסיסי כדי להיכנס לאוהל מועד ולעבוד בו היה רחיצת הידיים והרגליים.
המילה וּבְקָרְבָתָם פירושה פשוט "וכאשר יתקרבו" אל עבודת הקודש. התורה מדגישה שהם התקרבו אֶל הַמִּזְבֵּחַ, עם האות ה בהתחלה, כדי ללמד אותנו משהו מיוחד: חובת הרחיצה הייתה קיימת רק במזבח הגדול והציבורי של המשכן, כי שם שרתה השכינה של ה'. לעומת זאת, אם באותם ימים אדם בנה לעצמו מזבח קטן ופרטי בחצר הבית, הוא לא היה חייב לרחוץ ידיים ורגליים לפני כן, כי לא הייתה שם אותה רמה גבוהה של קדושה.
בסוף קוראים את המילים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. המילים האלו מגלות לנו שגם משה רבנו בעצמו היה צריך לרחוץ את ידיו ורגליו יחד עם הכוהנים. למרות שזה לא נכתב קודם לכן במפורש בציווי, ה' העביר למשה את ההלכה הזו במסורת בעל פה, וכך הוא ידע בדיוק כיצד עליו לנהוג.