יצא לכם פעם להרכיב אוהל ענק או פאזל עם המון חלקים? זה דורש המון מחשבה וסדר מדויק. רגע הקמת המשכן היה הרגע המרגש ביותר מאז יציאת מצרים. זה היה הרגע שבו ה׳ בחר לשכון ממש בתוך עם ישראל. ובזמן שמשה בנה את המשכן כאן בארץ, ה׳ ציווה על המלאכים לבנות במקביל משכן רוחני בשמיים.
איך בדיוק משה בנה את המשכן? בדרך כלל, כשבונים בית, קודם מקימים את הקירות ורק אז שמים את הגג. אבל כאן קרה נס מדהים. כשהתורה מספרת שמשה הקים את הַמִּשְׁכָּן, הכוונה היא ליריעות הבד היפהפיות והצבעוניות שהיו הגג של האוהל. היריעות האלה נפרשו וריחפו באוויר בדרך נס, ורק אחר כך הניחו תחתיהן את קירות העץ כדי שיתמכו בהן.
התורה בוחרת מילים מדויקות מאוד כדי לתאר את הבנייה. כשהיא מדברת על הבסיסים של המשכן, אֲדָנָיו, ועל המוטות שחיברו את הקירות, בְּרִיחָיו, היא משתמשת במילה וַיִּתֵּן. למה? כי החלקים האלה היו זהים זה לזה ולא היה משנה באיזה סדר מניחים אותם. אבל כשהתורה מדברת על קרשי העץ של הקירות, קְרָשָׁיו, היא משתמשת במילה וַיָּשֶׂם. פעולת השימה דורשת סדר מדויק. כל קרש סומן מראש והיה צריך להתאים אותו בדיוק לקרש שעל ידו, בלי שום רווח, ממש כמו פאזל. ולגבי העמודים שעמדו בפתח, עַמּוּדָיו, התורה משתמשת במילה וַיָּקֶם, כי פשוט היה צריך להעמיד אותם ישר על הבסיסים שלהם.
לפני חנוכת המשכן, משה היה מקים ומפרק את האוהל בכל יום מחדש במשך שבעה ימים. אבל התורה אף פעם לא משתמשת במילה "פירק" או "הוריד", אלא רק במילים של הקמה. זה מלמד אותנו כלל חשוב מאוד: בדברים שקשורים לקדושה, אנחנו תמיד שואפים לעלות למעלה ולהתקדם, ולא לרדת. ולמרות שבצלאל הוא זה שהכין את כל הכלים, משה היה זה שזכה להקים את המשכן בעצמו. ברגע שמשה סיים את עבודתו המדויקת, הוא פינה את המקום, וכל העם זכה לראות איך הכבוד של ה׳ יורד וממלא את המשכן המפואר שהם יצרו.