תארו לעצמכם שאתם עוזרים לסדר את האוהל הכי מיוחד בעולם, וכל חפץ בו צריך להיות מונח בדיוק במקום שה׳ ביקש. בשלב הזה של הקמת המשכן מכניסים פנימה את כלי הקודש. את מִזְבַּח הַזָּהָב הניחו לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת. למרות שהמזבח עמד בחלק החיצוני יותר של האוהל, הוא היה מכוון ממש מול ארון הברית שניצב עמוק פנימה, בתוך קודש הקודשים. התורה מסבירה שהמזבח הזה נועד לִקְטֹרֶת, כלומר כדי להעלות עליו ריח טוב, אבל באותו רגע עדיין לא הדליקו עליו את הקטורת. הסיבה היא שכדי שהמזבח יהיה מוכן וקדוש לגמרי לתפקיד שלו, היו צריכים קודם לסיים להדליק את הנרות במנורה. לכן, בינתיים המזבח רק הונח במקומו כהכנה.
לאחר מכן הגיע הציווי וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח, כלומר לתלות את הפרוכת, שהיא וילון מיוחד המכסה את הכניסה לַמִּשְׁכָּן, שהוא המבנה המרכזי של הקודש. מעניין שהתורה בוחרת להשתמש במילה "ושמת". המילה הזו מזכירה לנו את הביטוי "לשים לב", והיא באה ללמד אותנו שצריך להקדיש תשומת לב מיוחדת לכך שהפתח הזה יישאר פתוח.