תחשבו על הפעם הראשונה שקיבלתם על עצמכם תפקיד חשוב וחדש. כדי שתדעו בדיוק מה לעשות, מישהו מנוסה היה צריך להדגים לכם את המלאכה. כך קרה גם כשהקימו את המשכן. אהרן ובניו עמדו להתחיל את תפקידם ככוהנים, אבל הם היו צריכים שמישהו ילמד אותם את סדר העבודה. בימים הראשונים של חנוכת המשכן, משה רבנו בעצמו שימש ככוהן וביצע את כל העבודות, כדי להראות לאהרן ולבניו איך לעשות אותן הלכה למעשה.
אחת הפעולות המיוחדות ביותר הייתה להעלות את הקטורת, שהיא תערובת של בשמים עם ריח נפלא, על מזבח הזהב. המילה וַיַּקְטֵר מספרת לנו שמשה הוא זה שעשה את הפעולה הזו. הכתוב מוסיף שהוא הקטיר קְטֹרֶת סַמִּים, וזה מתאר את סדר העבודה הקבוע לדורות. בכל יום היו מקטירים את הקטורת פעמיים: בבוקר, בזמן שניקו את נרות המנורה, ובערב, בזמן שהדליקו אותם.
בסוף מופיעות המילים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. המילים האלה מדגישות שמשה לא המציא שום דבר מדעתו האישית או מיוזמתו. למרות שהוא היה מנהיג כה גדול, הוא עשה בדיוק את מה שה' אמר לו לעשות, מתוך הקשבה מלאה.