שמות, פרק מ׳, פסוק י״ט

משה קירה את המשכן לבדו ופרס את יריעות העיזים, המכונות הָאֹהֶל, על גבי היריעות הפנימיות. פעולה זו, שעליה נאמר וַיִּפְרֹשׂ, נעשתה בעמידה ישירה על הקרקע ללא הגבהה משום שזו עבודת קודש, והדבר התאפשר בזכות גובהו של משה שהיה עשר אמות. מעל שכבה זו הוא הניח את מִכְסֵה הָאֹהֶל, המורכב משתי שכבות עורות נפרדות: עורות אילים מאדמים שהונחו עָלָיו, ושכבה של עורות תחשים שהונחה מִלְמָעְלָה. המלאכה בוצעה בדיוק מוחלט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, ללא שום שינוי מהמראה הנבואי שראה בסיני, שכן כל פרט טכני הוא מצווה ותנאי הכרחי להשראת השכינה.