שמות, פרק מ׳, פסוק כ״א

רגע השיא בהקמת המשכן הוא הצבת הארון והסתרתו, שלב המתחיל כאשר משה מביא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן, כשבתוכו מונחים לוחות העדות ועליו מורכבים הכפורת והכרובים. כדי להבדילו משאר חלקי המשכן משה וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ, כלומר משחרר את הפרוכת העבה ממקום תלייתה כך שתרד מטה ותשמש למטרה כפולה: כפרוכת המבדילה בין אזור הקודש לקודש הקודשים, וכמסך המגן על הארון מפני אבק רגלי הכהנים העובדים בהיכל. באופן זה משה וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, כאשר הפרוכת אינה מונחת פיזית על הארון אלא מוצבת כמחיצה בחזיתו המפרידה בינו לבין שאר אוהל מועד. כל סדר הפעולות הזה בוצע בדייקנות מוחלטת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.