שמות, פרק ו׳, פסוק י״ד

קרה לכם פעם שהייתם באמצע לקרוא סיפור מותח, ופתאום העלילה נעצרה כדי לספר לכם על סבא רבא של הגיבור? זה בדיוק מה שקורה כאן. רגע לפני שמשה ואהרן מתחילים את השליחות ההיסטורית שלהם במצרים, התורה עוצרת כדי לפרט את עץ המשפחה שלהם. הסיבה לכך היא כדי להראות לנו שמשה ואהרן הם אנשים רגילים, בשר ודם, שיש להם קרובי משפחה. כך אף אחד לא יחשוב בעתיד שהם סוג של כוחות עליונים. המילים אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם מתארות את השרים והמנהיגים המכובדים של העם. הפירוט הזה מוכיח שמשה ואהרן ראויים להיות מנהיגים, כי הם מגיעים ממשפחה קדושה ומכובדת ששמרה על שורשים טהורים עוד מימי יעקב אבינו ולא התערבבה עם המצרים. אבל אם המטרה היא לספר על המשפחה של משה ואהרן שמגיעים משבט לוי, מדוע הרשימה פותחת במילים בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל? התורה פשוט רצתה לדייק ולא לתת לנו לחשוב בטעות שלוי הוא הבכור. לכן היא שומרת על הכבוד של האחים, מזכירה קודם את ראובן הבכור ואת שמעון, ורק אז מגיעה ללוי, שהוא האח השלישי. כאשר מוזכרות מִשְׁפְּחֹת השבט, הכוונה היא לקבוצות המרכזיות שנקראו על שם בניו של ראובן שירדו למצרים.