יצא לכם פעם להסתכל על עץ משפחה מפורט ולתהות למה לא כולם מופיעים בו? כשהתורה מספרת לנו על בְנֵי קְהָת, היא מזכירה את שמותיהם, אבל מיד אחר כך היא ממשיכה לפרט רק על הילדים של עַמְרָם וְיִצְהָר ושל עֻזִּיאֵל. הילדים של חֶבְרוֹן פשוט לא מוזכרים. האם זה אומר שלא היו לו ילדים? ממש לא. התורה פשוט בוחרת לכתוב רק את השמות של מי שיהיה לו תפקיד חשוב בסיפורים שעוד נקרא בהמשך. למשל, הילדים של עמרם הם משה ואהרן, וגם לילדים של יצהר ועוזיאל יהיו סיפורים מיוחדים משלהם. לעומת זאת, משפחות שלא קרה איתן אירוע מיוחד, פשוט הושמטו מהרשימה.
אבל רגע, אם משפחת עמרם כל כך חשובה, איפה מרים? שמה לא מופיע ברשימה הזו, ואנחנו נפגוש אותה לראשונה רק כשבני ישראל ישירו את שירת הים. הסיבה לכך היא שמרים התנבאה שיוולד מושיע לעם ישראל, ומאז היא חיכתה בשקט ובסתר כדי לראות איך זה יקרה. רק כשהנבואה שלה התגשמה לגמרי והמצרים טבעו בים, היא יצאה ממקום הסתר שלה והתורה מזכירה את שמה.
בסוף מספרים לנו על הגיל של קהת: וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. למה פתאום חשוב לדעת בן כמה הוא היה? קודם כל, כי מגיע לו כבוד מיוחד בתור הסבא של משה ואהרן, השליחים של ה'. אבל יש כאן גם רמז מעניין של חשבון! קהת היה בין האנשים שירדו למצרים. אם נחבר את שנות החיים שלו, של עמרם בנו ושל משה, נגלה שהסכום בכלל לא מגיע לארבע מאות שנה. החשבון הזה מלמד אותנו שארבע מאות שנות הגלות שהובטחו לאברהם לא התחילו רק כשהעם ירד למצרים, אלא הרבה קודם, כבר ביום שבו נולד יצחק.