יחזקאל, פרק י״ז, פסוק כ״ב

יצא לכם פעם לראות ענף קטן ועדין ששותלים אותו באדמה, ולאט לאט הוא צומח והופך לעץ ענק וחזק? אחרי תקופה של נבואות עצובות על החורבן של ממלכת יהודה, ה׳ נותן לעם ישראל הבטחה מלאה בתקווה ונחמה. הוא מדמה את משפחת המלוכה של דוד המלך לעץ ארז גדול. ה׳ מבטיח שהוא ייקח ענף מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה, כלומר מהחלק הכי עליון של העץ. הצמרת הזו מסמלת את מלך יהודה שהוגלה לבבל. אבל בניגוד למלך בבל שלקח את הענפים כדי להרוס אותם, ה׳ לוקח אותם כדי להציל אותם. הוא אומר שיקח ענף מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו, שזה הקצה של הענפים הרכים והחדשים. ה׳ מבטיח רַךְ אֶקְטֹף, כלומר הוא יקטוף ענף צעיר ועדין. חקלאים יודעים שכדי לשתול ענף שיצמח מחדש בצורה הכי טובה ומוצלחת, צריך לבחור דווקא ענף רך שגדל ממש לאחרונה. הענף הרך והמיוחד הזה מסמל את מלך המשיח, שיגיע ממשפחת דוד המלך. ה׳ לא ישאיר את הענף הזה בארץ זרה ורחוקה, אלא מצהיר וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר־גָּבֹהַּ וְתָלוּל. הוא ישתול אותו במקום בולט שכולם יוכלו לראות למרחוק. המילה וְתָלוּל מזכירה את המילה תל, ומתארת הר שפסגתו זקופה וגבוהה מאוד. ההר הזה הוא כמובן הר ציון וירושלים, המקום החשוב והגבוה ביותר, ושם ממלכת דוד תחזור לצמוח ולהיות אדירה וחזקה.