יצא לכם פעם לראות שתיל קטן ויבש שפתאום מתחיל לפרוח ולצמוח, עד שהוא עובר בגובה שלו את כל שאר העצים מסביב? בנבואה שלנו, ה' מדמה את העולם ליער. כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה הם בעצם כל המלכים והעמים השונים שעל פני האדמה. לפעמים יש ממלכה חזקה ששולטת בכולם, כמו ממלכת בבל העצומה, שמשולה לצירוף עֵץ גָּבֹהַּ. לעומתה, מלכות בית דוד של עם ישראל נראית באותו זמן חלשה וקטנה, ממש כמו עֵץ שָׁפָל. אבל ה' מנהיג את ההיסטוריה ויכול להפוך את המצב לחלוטין.
ה' מסביר שהוא לוקח עץ רטוב ומלא חיים, שנקרא לָח, וגורם לו להתייבש, כמו שכתוב במילה הוֹבַשְׁתִּי. ומצד שני, ה' לוקח עץ יבש לגמרי שאין לו לכאורה שום סיכוי לצמוח, ומצמיח עליו פרחים חדשים, כמו שכתוב במילה וְהִפְרַחְתִּי. הכפילות הזו של השפלת העץ הגבוה והפרחת העץ היבש באה להדגיש רעיון אחד ברור: ה' משפיל את הגאים והחזקים, ומרים למעלה את החלשים.
בסוף, ה' מבטיח: אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. כשה' גוזר לעשות משהו טוב, הוא מקיים זאת, והמעשה קורה יחד עם הדיבור. ה' יכול לקחת מצב שנראה שבור וחסר תקווה, להפריח אותו מחדש ולבנות את עם ישראל בחזרה, בדיוק כפי שהבטיח.