נבואה זו מוצגת כמשל על גפן המנסה לפרוץ את גבולותיה ולהתנשא תוך הישענות על תמיכה של כוח זר, ומציבה סימן שאלה רטורי על סיכויי הצלחתה. הדימוי המרכזי ממחיש את חורבנה המוחלט של הממלכה באמצעות עקירת הגפן על ידי הנשר הראשון, המייצג את נבוכדנצר מלך בבל, אשר בא להעניש את המלך צדקיהו.
רוב הפרשנים מסכימים כי המילה תִּצְלָח נאמרת בלשון תמיהה – האם הגפן באמת תצלח בדרכה? התשובה הברורה היא שלא. הלא הנשר אֶת־שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק, כלומר יעקור את שורשיה ויחריב את מלכות צדקיהו. הפעולה ממשיכה עם וְאֶת־פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס. המילה יְקוֹסֵס משמעותה יקצץ ויכרות [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק]. הפרי הקצוץ מסמל את בניו של צדקיהו שנטבחו לנגד עיניו, ובכך וְיָבֵשׁ – זכרם פסק ושושלתו נכרתה [רש"י, רד"ק].
כתוצאה מעקירת השורשים וקציצת הפרי, כָּל־טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ. המילה טַרְפֵּי פירושה עלים לחים שצמחו בגפן [מצודת ציון, מלבי"ם]. משמעות התייבשות העלים היא שהעם כולו יגלה [מצודת דוד], או לחלופין, שהשרים של יהודה ייהרגו [רד"ק].
חלקה השני של הנבואה עוסק בדרך שבה תיעקר הגפן: וְלֹא־בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם־רָב לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ. המילה לְמַשְׂאוֹת עניינה הסעה, לקיחה ועקירה מוחלטת ממקומה [מצודת ציון, רד"ק]. לגבי זהות הגורם שלא ישתמש ב"זרוע גדולה ובעם רב", נחלקו הפרשנים לשתי גישות מרכזיות:
גישה אחת מפרשת שהכוונה היא לנשר הראשון, מלך בבל. הוא לא יזדקק לכוח צבאי גדול כדי לכבוש ולעקור את ירושלים, משום שמצרים לא תבוא לעזרתה והכיבוש יהיה קל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. יש המוסיפים בהקשר זה את העובדה ההיסטורית שנבוכדנצר עצמו עזב את המצור והותיר רק מקצת מחילו בראשות נבוזראדן כדי להשלים את החרבת העיר [רד"ק].
מנגד, גישה שנייה מסבירה שהכתוב מתייחס לנשר השני, הלוא הוא פרעה מלך מצרים. לפי פירוש זה, כשיבוא מלך בבל לעקור את הגפן, פרעה לא יבוא לעזרתה בכוחו החזק ובעמו הרב, ולא יוכל לעמוד במלחמה כדי להצילה מהעקירה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].