דמות חדשה נכנסת אל המשל הנבואי, ומסמלת תפנית בבריתות הפוליטיות של התקופה. הגפן, שעד כה נשתלה וטופחה על ידי אימפריה אחת, מפנה כעת את מבטה לעבר פטרון חדש.
הפרשנים מסכימים כי נֶשֶׁר אֶחָד המופיע בפסוק מסמל את פרעה מלך מצרים. אף על פי שהוא מתואר כגָּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב נוֹצָה, מפרשים רבים מציינים את ההבדל בינו לבין הנשר הראשון שקדם לו במשל. בעוד שיש לו נוצות רבות וכוח זמני, חסרים לו אברתו הארוכה והמראה המהודר והמגוון של הנשר הראשון, מה שמלמד כי עוצמתו ותפארתו נופלות מאלו של מלך בבל [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק].
בתגובה להופעתו, מתואר כי הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרָשֶׁיהָ עָלָיו. סביב משמעות המילה כָּפְנָה עולות מספר גישות:
גישה אחת קושרת את המילה למושג רעבון (מלשון כפן). לפי פירוש זה, שורשי הגפן היו צמאים, רעבו והתאוו לינוק ולהתחבר אל הנשר המצרי [רש"י, מלבי"ם].
גישה שנייה מסבירה שמדובר בלשון אסיפה וקיבוץ (בהיפוך אותיות, בדומה למילה "כנופיא"). כלומר, הגפן אספה את שורשיה כדי להישען ולבטוח בנשר החדש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון].
גישה נוספת מפרשת את המילה פשוט כהטיה וכיפוף של השורשים לעברו [ביאור שטיינזלץ].
במציאות ההיסטורית, הגפן מסמלת את צדקיהו. במקום להישאר כפוף למלך בבל, צדקיהו ניסה להרים את ראשו, מתוך מחשבה שדרך החיבור למצרים יזכה לשפע ולברכה, וזאת מבלי שהיה נתון במצוקה ממשית [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
השלב הבא במהלך של צדקיהו מתואר במילים וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה לּוֹ. הגפן מושיטה את ענפיה אל הנשר, פעולה המייצגת את צדקיהו ששולח שליחים, שוחד ומנחות לפרעה, במטרה להשיג את תמיכתו הצבאית [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
מטרת הפנייה היא לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ. המילה עֲרֻגוֹת מתייחסת לתלמי המחרישה או לעוגיות המים שסביב הנטיעה [מצודת ציון, מלבי"ם]. בנקודה זו מתגלה פרדוקס מעניין: הגפן מבקשת מהנשר השני שישקה אותה מתוך אותן ערוגות מים מסודרות שהכין עבורה הנשר הראשון. בנמשל, צדקיהו פונה למלך מצרים ומבקש שיעזור לו להחזיק ולבסס את המלוכה והכבוד שנתן לו במקור נבוכדנצר מלך בבל [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].