הפרת אמונים ובגידה בהסכמים גובים מחיר כבד, ומעשיו של צדקיהו מובילים אותו לנקודת אל חזור שממנה אין דרך מילוט. התעלמותו מן השבועה למלך בבל חורצת את גורלו.
וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית – צדקיהו זלזל בשבועה והפר את הברית שכרת עם נבוכדנצר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הביטוי וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ זוכה למספר פירושים:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי מתייחס להסכם הראשוני. נתינת יד היא מחווה של הבטחה באמונה, תקיעת כף לחיזוק השבועה, וביטוי לקיום יחסי אהבה ושלום.
לעומת זאת, יש המפרשים נתינת יד זו כחבירה ושיתוף פעולה עם מלך מצרים [ביאור שטיינזלץ].
פירוש נוסף מציג זווית שונה, ולפיה נבוכדנצר הוא זה שהושיט לצדקיהו יד והציע לו להשלים עמו כדי להישאר בחיים, אך צדקיהו סירב. לחלופין, נתינת היד מתארת את השלב שבו צדקיהו כבר הניח את ידו וחדל מלהילחם לאחר שהעיר נפלה, אך בכל זאת עמד במרדו [מלבי"ם].
וְכָל אֵלֶּה עָשָׂה לֹא יִמָּלֵט – מאחר שצדקיהו ביצע את כל המרידות הללו לאחר תקיעת הכף, הוא לא יוכל להימלט מידו של נבוכדנצר [מצודת דוד]. ניסיונו לברוח למצרים משול לגפן שנעקרה ממקומה, אשר אין לה כל סיכוי להצליח או להינצל [מלבי"ם].