זרע המלוכה שניטע אינו צומח להיות ארז אדיר ונישא כבעבר, אלא מתפתח לצמח נמוך המוגבל בגודלו ובמרחב מחייתו. תיאור זה משרטט את דמותה של ממלכה אשר מצד אחד זוכה לפרוח ולשגשג, אך מצד שני נותרת כפופה, נשלטת ומוגבלת בכוחה.
הזרע צומח ומתפתח לגפן סורחת, כלומר גפן גדולה ושופעת שענפיה עודפים ומשתרעים על פני הקרקע [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הבחירה להמשיל את הממלכה לגפן דווקא, ולא לארז כפי שהיה בתחילה, מסמלת את הידלדלותה של המלוכה [רד"ק]. זוהי גפן שפלת קומה, נמוכה במכוון, המבטאת ממלכה חלשה הנכנעת למלך בבל, משלמת לו מס ואינה מסוגלת להתגאות או למרוד בו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
בניגוד לאילנות שדרכם לצמוח כלפי מעלה, הגפן מתאפיינת בלפנות דליותיו אליו. הדליותיו, שהם הענפים, פונים כלפי מטה אל גוף האילן או אל מרכז הגפן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. במישור האלגורי, הענפים פונים אל מלך בבל, כביטוי של עבדות, שוחד והכנעה לאדון [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. במקביל, ושרשיו תחתיו יהיו, כלומר שורשי הגפן אינם מתפשטים למרחוק אלא נותרים תחתיה במקומם. הדבר מסמל את גבולות השלטון של הממלכה, שנותרת מוגבלת למקומה בלבד ותחת מרותו של מלך בבל [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
למרות השפלות וההכנעה, הגפן מצליחה להתבסס, כפי שנאמר ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פראות. היא מצמיחה בדים, שהם ענפים עבים וחזקים, וותשלח, כלומר מתפשטת ומגדלת פראות, שהם הענפים הרכים, הדקים והמפוארים היוצאים מן הענפים העבים [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. יש המדגישים כי כתיב המילה מצביע על ענפים נושאי פרי, מלשון פריה ורביה [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי התפתחות הגפן מתארת את תקופת שלטונו של צדקיהו מלך יהודה. כל עוד שמר צדקיהו על שבועתו למלך בבל, הוא הצליח במעשיו, ממשלתו התחזקה ואף שלטה על המלכים בסביבתו [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד]. עם זאת, נכתב כי למרות צמיחת הענפים, הגפן אינה נזכרת כמי שהניבה פרי של ממש, רמז טרגי לכך שבניו של צדקיהו לא המשיכו את שושלתו אלא נשחטו [רד"ק]. בנוסף, הפרשנים מעירים על השימוש המעורב בלשון זכר ונקבה בפסוק, המבטא את המעבר מן הארז החזק שנעקר, אשר מתואר בלשון זכר, אל הגפן החלשה המתוארת בלשון נקבה [רד"ק, מלבי"ם].