הגפן המלכותית ניצבת בפני בחירה גורלית, כאשר תנאי הפתיחה שלה מצוינים ומבטיחים מראש. המילה אֶל בצירוף אֶל שָׂדֶה משמשת כאן במקום האות ב' או המילה 'על', כלומר הגפן נמצאת בתוך שדה טוב [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
רוב הפרשנים רואים בפסוק תוכחה על טעותה המרה של הגפן, המסמלת את המלך צדקיהו. הגפן פעלה לחינם וטעתה קשות כאשר פנתה אל הנשר השני, הלא הוא פרעה מלך מצרים. הרי היא כבר הייתה שְׁתוּלָה – נטועה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] – בתנאים אידיאליים על ידי הנשר הראשון, נבוכדנצר. צדקיהו נהנה ממעמד מכובד, מהצלחה ומשלטון תחת חסות בבל, ויכול היה להמשיך להתקיים בבטחה ולעמוד במלוכה מבלי להזדקק לעזרת מצרים ומבלי להפר את שבועתו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. לעומת גישה זו, יש המפרשים כי הפסוק אינו מתאר את מצבה הקיים של הגפן, אלא את שאיפתה. לפי פירוש זה, המילה שְׁתוּלָה מבטאת עקירה ממקום אחד כדי להינטע במקום אחר. הגפן רצתה להיעקר מרשות נבוכדנצר ולהישתל במצרים כדי למצוא שם מים רבים [מלבי"ם].
מטרת צמיחתה של הגפן היא לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי, כאשר המשמעות של וְלָשֵׂאת היא לגדל ולהצמיח, מלשון נשיאת משא וסבל [מצודת ציון]. במישור הסמוי, עשיית הענפים ונשיאת הפרי מסמלות את המשכיות המלוכה, שבה בניו של צדקיהו היו יכולים לשרוד ולהתקיים לו לא היה מורד [רד"ק]. התכלית הסופית היא לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת – גפן גדולה, חזקה, תקיפה ומלאת הדר [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שאיפה זו להדר ולעוצמה מבטאת את הרצון לכונן מלכות עצמאית לחלוטין, שאינה כפופה ומשועבדת לשלטון זר [מלבי"ם].