מבעד לדימויים בוטניים וגאוגרפיים, משורטטת כאן תמונה היסטורית דרמטית של הגליית הנהגה צעירה ממקומה הטבעי אל חיקה של אימפריה נוכרית ותוססת. עקירת הענפים והעברתם לארץ זרה משמשות משל להשפלת המלכות ולחורבנה.
בביאור המילים אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף, הפרשנים מסכימים כי מדובר בכריתה ובתלישה של הענפים העליונים, הרכים והקטנים של העץ [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילה "יניקות" נגזרת משורש י.נ.ק, בדומה לתינוק יונק, ומסמלת דבר רך וצעיר [רד"ק]. במישור הסמלי, פעולת הקיטוף מבטאת את השפלת גדולתה ומלכותה של יהודה [רש"י]. באשר לזהותם של אותם ענפים נגדעים, מציגים הפרשנים שתי זוויות המשלימות זו את זו: גישה אחת רואה בענפים הרכים משל כללי לשרי הממלכה, לחוריה, וכן לחרש ולמסגר שהוגלו מארץ ישראל [מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, גישה ממוקדת יותר מזהה את "ראש היניקות" עם דמותו הספציפית של יהויכין מלך יהודה, שהיה נער רך בשנים (בן שמונה עשרה בלבד) כאשר נבוכדנצר מלך בבל קטף אותו מכיסא מלכותו [רד"ק].
לגבי המשך התיאור, וַיְבִיאֵהוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם כְּנַעַן אינו מכוון לארץ כנען הגאוגרפית, אלא משמעותו תגר וסוחר. בהתאמה, רֹכְלִים הם סוחרים, כך שהפסוק מתאר הבאה אל ארץ של סוחרים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ישנו הבדל דק בין המונחים: בעוד ש"כנען" מייצג סוחר גדול, ה"רוכל" הוא סוחר קטן יותר המחזר עם סחורתו מבית לבית [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי "ארץ כנען" ו"עיר רוכלים" הן כינויים לארץ כשדים ולעיר בבל, שהייתה עיר גדולה שאליה התקבצו סוחרים מכל הארצות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. הגליית ההנהגה לעיר זו משמעה עקירתם ממקומם הטבעי והשלכתם אל עיר מסחר [ביאור שטיינזלץ], שם הם נמסרו כביכול לידיהם של הרוכלים המקומיים, אשר השתמשו בגולים לצרכיהם האישיים בבתיהם [מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף להשוואה בין בבל לכנען מובא על בסיס התרגום לארמית. לפי פירוש זה, בבל נמשלה לארץ כנען משום שכשם שארץ כנען טרם כניסת בני ישראל הייתה ארץ שוקטת ועצמאית שלא שילמה מס לאף מלך אחר (אלא מלכים אחרים העלו לה מס), כך גם האימפריה הבבלית הייתה מעצמה שלטת שגבתה מסים מאחרים ולא הייתה משועבדת לאיש [רד"ק].