הנביא מציג בפסוק זה את הפתרון לחידה הנבואית שקדמה לו, ומתרגם את הדימויים הציוריים לאירועים היסטוריים ממשיים.
הפנייה היא לְבֵית הַמֶּרִי, כינוי לעם ישראל המבטא את מרידתם וסירובם לשמוע ולציית לדבר ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השאלה הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה אֵלֶּה נועדה לאתגר את העם להבין את הרמזים והדימויים שבחידה, והציווי אֱמֹר מנחה את הנביא לפרש להם את הדברים במפורש [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים על ההקבלה המלאה בין פרטי המשל למציאות: מֶלֶךְ־בָּבֶל, נבוכדנאצר, הוא "הנשר הגדול" מן המשל, אשר בא אל יְרוּשָׁלִַם, המקבילה ל"לבנון". הפעולה של וַיִּקַּח אֶת־מַלְכָּהּ וְאֶת־שָׂרֶיהָ מסמלת את לקיחת "צמרת הארז" וקטיפת "ראש יונקותיו". באשר לזהות המלך הגולה המוזכר כאן, קיימת מחלוקת: בעוד שרש"י מזהה אותו כיהויקים, פרשנים אחרים קובעים כי מדובר ביהויכין (יכניה), המלך הצעיר שהוגלה על ידי נבוכדנאצר יחד עם שריו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, לקיחתם בָּבֶלָה מקבילה להבאתם אל "עיר הרוכלים" או ארץ הסוחרים המוזכרת במשל [מלבי"ם, רש"י, ביאור שטיינזלץ].