תחושת ביטחון כוזבת מובילה לא פעם למפלה מוחלטת. הנביא מנפץ את אשליית היציבות של מלך הבוגד בהסכמיו ונשען על בריתות חדשות ורעועות, ומבהיר כי הבגידה נושאת בחובה חורבן ודאי.
המילה וְהִנֵּה מבטאת את מצבה הנוכחי של הגפן, המדמה את צדקיהו מלך יהודה. היא חשה כי היא שְׁתוּלָה היטב במקומה כרצונה, וצדקיהו אכן בטח בכך שלא ייעקר ממקומו ולא ייפול בידי הכשדים [רש"י, רד"ק]. אל מול ביטחון זה מציב הנביא שאלה רטורית: הֲתִצְלָח? האם ייתכן שגפן זו תשגשג לאחר שבגדה במי שנטע אותה לכתחילה והפרה את בריתו? [רש"י, רד"ק]. מעבר לכך, עצם היותה שתולה מחדש לאחר שנעקרה ממקומה המקורי, מעיד על כך שאין לה כוח טבעי להתקיים ולהצליח [מלבי"ם].
חורבנה של הגפן יגיע במהירות הֲלֹא כְגַעַת בָּהּ, בעצם הנגיעה [מצודת ציון], של רוּחַ הַקָּדִים. רוח שרבית וחמה זו המגיעה ממזרח [ביאור שטיינזלץ], משמשת משל לנבוכדנצר מלך בבל, שארצו נמצאת צפונית מזרחית לארץ ישראל, וכמו הרוח המזרחית היא נושאת עמה חום הרסני ומייבש [רד"ק, אברבנאל].
התוצאה תהיה החלטית וסופית: תִּיבַשׁ יָבֹשׁ. כפילות המילה, המורכבת מפועל ולאחריו שם פועל (מקור), נועדה לחזק ולהדגיש את עוצמת הפעולה והוודאות של ההתייבשות [רד"ק, מנחת שי]. הגפן תתייבש לחלוטין אפילו עַל־עֲרֻגֹת צִמְחָהּ, כלומר ממש במקום שבו מצויים המים שנועדו להצמיח אותה, המסמלים את התקווה לסיוע מנשר אחר, הלוא הוא מלך מצרים. הרוח המזרחית העזה תחריב גם את מקורות המים הללו, ולא תותיר לגפן שום סיכוי להישען על בריתה החדשה [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים שני רבדים נוספים לעומק החורבן: ייתכן שרוח הקדים מייצגת מצב שבו מלך בבל כלל לא יעשה רעה אקטיבית ולא יעקור את הגפן בפועל, אלא רק ימנע ממנה את הטובה, אך די יהיה בכך כדי לייבש את מקורות חיותה [מצודת דוד]. יתרה מזאת, חולשתה הפנימית של הגפן כה גדולה, עד שגם ללא פגיעתה של רוח הקדים, היא הייתה מתייבשת מעצמה על ערוגותיה [מלבי"ם].