חשבתם פעם מה צריך לעשות כדי ששתיל קטן יצמח ויהפוך לעץ חזק? אי אפשר סתם להניח אותו בחוץ, צריך לבחור עבורו את המקום המושלם. בסיפור המשל שלנו, הנשר הגדול עושה בדיוק את זה. הוא לא מביא צמח ממקום רחוק, אלא לוקח מִזֶּרַע הָאָרֶץ, כלומר זרע מקומי ששייך לאותה אדמה. בנמשל, הנשר הוא מלך בבל. במקום להביא שליט זר שלא מכיר את העם ואת החוקים, הוא בחר להמליך מלך מקומי ממשפחת המלוכה, את צדקיהו.
הנשר שותל את הזרע בִּשְׂדֵה־זָרַע, שזהו שדה פורה שראוי ומתאים לזריעה. הכוונה היא שמלך בבל הושיב את צדקיהו בירושלים, עיר המלוכה החשובה. כדי להבטיח שהזרע יצליח, הנשר קַח עַל־מַיִם רַבִּים. המילה קַח כאן פירושה "לקח" בלשון עבר. הוא לקח את הזרע ושתל אותו קרוב למקור מים שופע. זה אומר שצדקיהו קיבל תנאים מצוינים, כוח והשפעה רבה כדי שיוכל להצליח בתפקידו. בזכות כל התנאים הטובים האלה, הזרע הונח שם כדי להיות צַפְצָפָה, שזהו סוג של עץ ערבה. ממש כמו עץ שגדל על מים ומצמיח מהר ענפים רבים, כך גם צדקיהו קיבל את כל ההזדמנויות לשגשג ולצמוח כמלך, כל עוד יבחר בדרך הטובה.