במקום לכפות שלטון זר, נבוכדנצר בוחר להמליך מנהיג מקומי ממשפחת המלוכה, ולכן הוא לוקח מִזֶּרַע הָאָרֶץ ונוטע אותו בירושלים, שהיא בִּשְׂדֵה־זָרַע פורה וראוי. המלך הבבלי קַח, כלומר לקח בלשון עבר, את הזרע ושתל אותו עַל־מַיִם רַבִּים כדי להעניק לצדקיהו שלטון, גדולה ותנאים אידיאליים לשגשוג. לבסוף, צַפְצָפָה שָׂמוֹ, כלומר עשה אותו למין של עץ ערבה. מצב זה משקף מציאות כפולה: מחד גיסא פוטנציאל לצמיחה מהירה ומוצלחת, ומאידך גיסא מעמד נחות של ענף הכפוף תחת עול בבל.
יחזקאל, פרק י״ז, פסוק ה׳
וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.