תארו לעצמכם מלך חזק שמוקף בצבא ענק, אבל פתאום הוא מבין שאין לו לאן לברוח. המילה מִבְרָחָו מתארת את כל החיילים והאנשים שמנסים לברוח יחד עם המלך. הצבא הגדול הזה נקרא בפסוק אֲגַפָּיו, מלשון כנפיים, כי החיילים נפרסים למרחקים ממש כמו כנפיים רחבות של ציפור.
הנביא מסביר שאין להם דרך להתחמק. חלק מהחיילים, אלה שהאויב יצליח להשיג, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ ויפסידו בקרב. לעומת זאת, וְהַנִּשְׁאָרִים, כלומר מי שיצליח להינצל מהקרב, לְכָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ. הם יתפזרו לכל עבר ולכל כיוון אפשרי בעולם, ולא יישארו יחד.
בסוף הפסוק מופיעה הצהרה חשובה: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי. כשהעם יראה שכל מה שנאמר באמת קורה, הוא יבין שהנביא לא המציא את הדברים מליבו. כולם ידעו בוודאות שה' הוא זה שקבע שזה מה שיקרה, והוא גם זה שקיים את דברו במלואו.