יחזקאל, פרק מ״ג, פסוק ז׳

ה' פונה ישירות לנביא במילים וַיֹּאמֶר אֵלַי ומבשר לו על המקדש העתידי שיהווה אֶת־מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת־מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, בין אם כהדום שעליו מונח החלק השטוח של הרגל האלוהית ובין כמקום שאליו ירד הכיסא עצמו להנהגה ישירה ועל טבעית. ה' מבטיח אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן־שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כך שהבית השלישי לא ייחרב, בתנאי שהֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית־יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי. בעבר חולל המקדש בִּזְנוּתָם, כאשר העם נהה אחר עבודה זרה והציב פסלים סמוך לבית ה', וכן וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, טומאה שנוצרה מקבורת גופות המלכים סמוך למקדש או מעצם קיומם של מלכים רשעים נטולי נשמה רוחנית הנחשבים למתים בחייהם. חטאי העבר התבטאו גם בבָּמוֹתָם, מזבחות מוגבהים לעבודה זרה שהוצבו על קברי המלכים, שעליהם הונחו הגופות עצמן, או שהוקמו בבתיהם הפרטיים של החוטאים הסמוכים להר הבית.