יחזקאל, פרק מ״ג, פסוק כ״ב

בתהליך חנוכת המזבח לעתיד לבוא, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי יחול חידוש על פי ציווי ה' שבו תַּקְרִיב שְׂעִיר עִזִּים תָּמִים לְחַטָּאת, קורבן שלא הוקרב כלל בחנוכת המשכן במדבר. הכהנים זורקי הדם יטהרו, כלומר וְחִטְּאוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ באמצעות זריקת דם השעיר, בדיוק כַּאֲשֶׁר חִטְּאוּ בַּפָּר ביום הראשון. הקרבה זו אינה עומדת בפני עצמה אלא משתלבת במערכת טהרה שלמה הנמשכת שבעה ימים, שבה מוקרבים בהמשך היום גם פר ואיל. מטרת התהליך היא להעביר את המזבח ממעמד של חול לקדושה מוחלטת ולחנך את הכהנים לעבודתם, צורך שנוצר משום שהארץ נטמאה בידי הגויים ובעקבות הירידה הרוחנית שחוו הכהנים במהלך הגלות.