יחזקאל, פרק מ״ז, פסוק י״ז

גבולותיה העתידיים של ארץ ישראל יתרחבו משמעותית כלפי צפון, כאשר התוואי יתחיל מִן־הַיָּם הגדול במערב ויימשך מזרחה עד חֲצַר עֵינוֹן, היא חצר עינן המוכרת, המהווה את הפינה הצפונית מזרחית של הארץ. בניגוד לנחלת העבר, הגבול לא יעצור שם אלא יכלול בתוכו או ישיק אל גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק, שכן הביטוי וְצָפוֹן צָפוֹנָה מצביע על מגמת התרחבות שנועדה להבטיח כי ערי הצפון המקוריות יישארו בפנים, ואף למתוח קו גבול חדש וצפוני עוד יותר. כחלק מהתרחבות זו ייכנס לארץ גם וּגְבוּל חֲמָת הממוקם בזווית הצפונית מערבית. התיאור נחתם במילים וְאֵת פְּאַת צָפוֹן, המסכמות כי הרי לפנינו גבולה הצפוני של הארץ, ויש הרואים בכך גם רמז להוספת שטחים נוספים בקרן הצפונית מערבית.