יחזקאל, פרק מ״ז, פסוק י״ט

תוואי הגבול הדרומי של ארץ ישראל מודגש באמצעות כפל המילים וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה, המציינות שתיהן את כיוון דרום. נקודת המוצא היא מִתָּמָר, שיש המזהים אותה עם יריחו, אך אחרים רואים בה את עין גדי הדרומית או נקודה עמוקה במדבר המסמלת התרחבות עתידית אל הארצות השכנות. משם ממשיך הגבול עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ, היא קדש ברנע ההיסטורית שבה רבו בני ישראל על מים, ומתקדם נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, כלומר אל ערוץ נחל מצרים הנשפך לים, ולא במובן של ירושה. הכתוב חותם במילים וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה כסיכום המכריז על גבול הדרום ועל התרחבותה העתידית של הארץ.