יחזקאל, פרק מ״ז, פסוק א׳

חזון של שפע וברכה עתידיים נגלה כאשר הנביא מוחזר אל החצר הפנימית, וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת, ורואה כי וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת, כלומר בוקעים מסף הכניסה של ההיכל וקודש הקודשים. המים זורמים קָדִימָה, לכיוון מזרח, כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים והפתח הראשי פונה מזרחה. משם וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית, מצדו הדרומי של השער, וממשיכים לזרום מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ, בחלקו הדרומי של מזבח העולה. זרימה זו מתחילה כטפטוף דק שהולך ומתגבר עד להפיכתו לנחל גדול, בנס פיזי המעיד על כך שברכת ה' יוצאת מציון ומשנה את טבע הארץ. לצד זאת, המים משמשים משל לשפע רוחני שיתפשט מבית ה' אל העולם כולו, כאשר מעבר המים סמוך למזבח ובצד דרום מלמד שהברכה וההטבה יורדות לעולם בזכות עבודת הקורבנות.