בראשית, פרק י׳, פסוק י״ט

יצא לכם פעם להסתכל במפה ולשאול את עצמכם למה התורה מפרטת לנו בדיוק רב כל כך את הגבולות של ארץ כנען, הרבה יותר מאשר של עמים אחרים? התשובה היא שהתורה לא סתם מלמדת אותנו היכן נמצא כל מקום. הארץ הזו מובטחת לעם ישראל, והכנענים שגרים בה נמצאים שם במטרה ברורה להכין אותה עבורנו. הם בונים בתים ונוטעים כרמים, ממש כמו עוזר שמכין את הבית לקראת בואו של בעל הבית. כשהתורה מתארת את הגבול, היא מתכוונת לקצה הארץ ולסוף שלה. התיאור מתחיל בצפון, מצידון, כלומר מכל ארץ צידון ולא רק מהעיר עצמה. משם התורה מסבירה את הדרך ממש כמו אדם שמכוון את חברו ואומר לו בואכה, שזה כמו להגיד "עד שתבוא ותגיע אל המקום". הגבול ממשיך אל גררה, כלומר לכיוון העיר גרר שבדרום, ומגיע עד עזה. משם הגבול פונה מזרחה אל אזור כיכר הירדן, אל הערים סדום, עמורה, אדמה וצבוים, ומסתיים בנקודה הכי מזרחית ורחוקה בקצה המדבר שנקראת לשע. הפירוט המדויק הזה חשוב מאוד, כי הוא מוכיח שכל האזורים האלה שייכים במקור לארץ כנען, ולכן לעם ישראל יש את הזכות לקבל אותם. הרי אברהם ויצחק כבר גרו באזורים האלה, חפרו בהם בארות והקימו בהם מזבחות לה', וכך הראו למעשה שהארץ הזו שייכת להם ולבניהם אחריהם.