יצא לכם פעם להסתכל על מפה ולבדוק איפה מתחילה ואיפה נגמרת ארץ מסוימת? אחרי שבני האדם התפזרו בעולם, התורה משרטטת לנו מעין מפה של אזור המחיה של שבטי בני יקטן בארץ ערב. כאשר התורה כותבת על מוֹשָׁבָם, היא מתכוונת למרחב הגדול שבו השבטים האלו נדדו, הסתובבו ולבסוף התיישבו.
כדי להסביר לנו מה היה הגודל של השטח שלהם, התורה מציינת את שתי נקודות הקצה של הגבול שלהם: קצה אחד היה במקום שנקרא מֵּשָׁא והקצה השני הגיע עד למקום שנקרא סְפָרָה. האזור שבו הם חיו נקרא הַר הַקֶּדֶם. בתנ"ך, ארצות שנמצאות מזרחית לארץ ישראל נקראות "קדם", ולכן הכוונה היא לאזור מזרחי. בנוסף, המילה "הר" לא מתארת כאן הר אחד בודד, אלא ארץ שלמה שיש בה הרבה הרים. כלומר, השבטים האלו קבעו את ביתם בארץ הררית וגדולה שנמצאת במזרח.