פריסת צאצאיו של יוון משקפת את ההרמוניה האלוהית שבהתהוות משפחות האדמה. הכתוב אינו מתיימר להציג רשימה מדעית של כל משפחות יפת, ואף משמיט חלק מהן מסיבה שאינה ידועה [רד"ק], אלא משתמש בשמות עמים וארצות רחוקות כדי לעורר רושם של מרחבי עולם ותוכנית אלוהית מקיפה [קאסוטו]. מבחינה לשונית, השמות בפסוק מסודרים בשני זוגות: הזוג הראשון מורכב משמות ללא סיומת רבים המייצגים אזורים גיאוגרפיים, בעוד הזוג השני מסתיים באותיות יו"ד ומ"ם, המעידות כי אלו שמות של האומות עצמן שיצאו מאותם אבות [הכתב והקבלה, קאסוטו].
אֱלִישָׁה: שם זה מהדהד את שמה הקדום של יוון, הלאס [שד"ל, שטיינזלץ]. גישה נוספת מזהה את אלישה עם אזור בקפריסין או עם יישוב יווני קדום בו, אשר הוזכר בתעודות עתיקות בשם אלשיה [קאסוטו]. דעות אחרות מצביעות על אזורים שונים באסיה הקטנה [שד"ל].
וְתַרְשִׁישׁ: רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בעיר הנמל הקדומה והמפורסמת תרתיסוס שבדרום ספרד [שד"ל, שטיינזלץ, קאסוטו], אם כי יש המזהים אותה עם העיר טרסוס שבאסיה הקטנה [שד"ל].
כִּתִּים: זיהוי אומה זו נתון במחלוקת. גישה מרכזית רואה בהם את בני רומי ואיטליה, מתוך תפיסה שמלכות יוון ומלכות רומי הן למעשה ישות תרבותית ושלטונית אחת [אבן עזרא, תולדות יצחק, פענח רזא, שטיינזלץ, מחוקקי יהודה]. מנגד, יש המזהים אותם עם המוקדונים [שד"ל, אם למקרא], או עם יישוב יווני נוסף בקפריסין שנקרא כתי [שד"ל, קאסוטו].
וְדֹדָנִים: שם זה מציג תופעה ייחודית, שכן בספר דברי הימים הוא נכתב באות רי"ש (רודנים). הדמיון הצורני בין האותיות דל"ת ורי"ש הוביל לקריאות שונות, והמסורת בחרה לשמר את שתיהן [רד"ק, קאסוטו]. מבחינה גיאוגרפית, הפרשנים מזהים אותם עם תושבי האי רודוס, עם העיר דודונה שביוון, או עם הדרדנים אנשי טרויה [שד"ל, אם למקרא, קאסוטו]. מעבר לזיהוי הגיאוגרפי, חילופי האותיות טומנים בחובם מסר היסטורי על יחסם לעם ישראל: כאשר ישראל נמצאים בעלייה, עמים אלו מציגים עצמם כקרובי משפחה ואוהבים (דֹדָנִים מלשון דודים), אך כאשר ישראל בשפל, הם מתהפכים לשליטים אכזרים המדכאים אותם (רודנים מלשון רדייה) [פענח רזא, חזקוני].