רשימת הצאצאים של כנען משנה בפסוק זה את צורתה התחבירית ומציגה את התהוותן של משפחות ואומות שלמות שהתיישבו במרחב, ולא רק שמות של בנים יחידים. שמות העמים מופיעים עם ה"א הידיעה ויו"ד הייחוס, צורה דקדוקית המעידה כי מדובר בשמות קיבוציים של משפחות ואומות שיצאו מאותם אבות, שכן ה"א הידיעה אינה מתווספת לשמו של אדם פרטי [רד"ק, קאסוטו]. אילו היה מדובר בבנים ממש, הכתוב היה נוקט בשמותיהם הפרטיים, דוגמת "יבוס", אך הניסוח מצביע על המשפחות שהתפצלו מהם [העמק דבר].
היבוסי הם תושביה ובעליה של העיר ירושלים וסביבותיה [שד"ל, ביאור יש"ר, קאסוטו]. עם זאת, קיימת דעה כי מבחינה גזעית הם כלל לא היו כנענים, אלא בני מוצא אחר, כדוגמת החורים או החתים [קאסוטו].
האמורי היה עם שישב באזור ההררי משני עברי הירדן [קאסוטו], ובפרט בחלק הדרום מזרחי הסמוך לים המלח [ביאור יש"ר]. האמורי נחשב לעם החזק, הגדול והתקיף ביותר מבין אחיו, ויש המזהים אותם עם הענקים. בשל עוצמתם הרבה והדומיננטיות שלהם, השם "אמורי" משמש לעיתים במקרא כשם כולל לכלל עמי כנען [ביאור יש"ר], אף שבהקשר של פסוק זה ברור כי מדובר בקבוצה מסוימת ונפרדת מתוך האוכלוסייה [קאסוטו].
הגרגשי מזוהה על ידי חלק מהמפרשים כעם ששכן במקור באסיה הקטנה, בסמוך לחתים, ומשם היגרו ממנו מתיישבים לארץ כנען [קאסוטו]. מסורת מקובלת מדברי חז"ל מציינת כי עם כניסת ישראל לארץ, בחר הגרגשי לעזוב מרצונו והיגר לאפריקה [ביאור יש"ר, אם למקרא]. מסורת זו מקבלת חיזוק מעדויות היסטוריות קדומות, ביניהן כתובת צידונית עתיקה שנמצאה בצפון אפריקה ובה נכתב כי התושבים הם פליטים שברחו מפני יהושע בן נון, וכן עדויות על כפריים באזור זה שהגדירו עצמם ככנענים במשך דורות רבים. יתרה מזאת, השם "גרגש" נמצא חקוק בכתובות עתיקות מהעיר קרתגו [אם למקרא, קאסוטו].
יש לציין כי ברשימה זו נעדר שמו של הפריזי, המוכר ממקומות אחרים כאחד מעשרת העמים שהובטחו לאברהם. ייתכן שהוא נכלל כאן תחת אחד השמות האחרים, שכן המקרא נוהג לעיתים לכנות אדם או משפחה בשני שמות שונים, או לכלול כמה משפחות יחד תחת שמו הכללי של אביהם כנען [רד"ק].