לאחר התבססות הממלכות הראשונות באזור בבל, התרחש מהלך היסטורי וגיאוגרפי מרתק של הגירה, התפשטות ובניית ערי ענק. הכתוב מציג עמימות לשונית באשר לזהותו של מוביל המהלך, ומתוך כך עולות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים.
הגישה המרכזית בקרב רבים מן הפרשנים היא כי נושא הדברים הוא נמרוד, והכתוב ממשיך לתאר את התרחבות ממלכתו. לפי קו מחשבה זה, משמעות המילה אַשּׁוּר היא "לארץ אשור", שכן לעיתים מושמטת האות למ"ד המציינת כיוון [רמב"ן, שד"ל, חזקוני, בכור שור, ביאור יש"ר, קאסוטו]. נמרוד יצא ממקום מושבו הראשון בבבל, פלש לאשור, כבש אותה והקים בה ערים מבוצרות לאחר שפסק פרויקט בניית מגדל בבל [מלבי"ם]. גישה זו מסבירה מדוע הנביא מיכה מכנה לימים את אשור בשם "ארץ נמרוד" [רמב"ן, קרני אור, אם למקרא].
מנגד, מסורת פרשנית רחבה מבינה את הכתוב כפשוטו, ולפיה אַשּׁוּר איננו ציון מקום אלא שמו של אדם – אשור, מבניו של שם. מפרשים אלו מסבירים כי אשור בחר להתנתק פיזית ואידיאולוגית משלטון העריצות של נמרוד ומעצתם החוטאת של אנשי דור הפלגה שמרדו בה'. לכן הוא עזב את האזור [רש"י, רבנו בחיי, הדר זקנים, תולדות יצחק, נתינה לגר]. בעוד שנמרוד חיפש גדולה דרך כיבוש אלים ושליטה פוליטית, אשור מצא את ייעודו בעשייה חיובית של פיתוח ובניית תשתיות [רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. בזכות בחירתו שלא להשתתף במרד בה', הוא זכה לשכר וניתנה לו הזכות לבנות את הערים הגדולות הללו [ספורנו].
בתוך גישה זו ישנם גוונים נוספים: יש הסבורים כי אשור לא מרד בגלוי אלא יצא ברשותו של נמרוד לבנות ערים סמוכות [העמק דבר], ויש המציעים כי התחולל מאבק כוחות שבמסגרתו אשור גבר על נמרוד ולקח ממנו את המלוכה, או לחלופין שאשור שלט באזור תחילה ונמרוד פלש אליו מאוחר יותר [רד"ק, מחוקקי יהודה].
פעולת הבנייה המתוארת במילה וַיִּבֶן יכולה להתפרש כהקמה של עיר חדשה מן היסוד, או כשיקום וביצור של עיר שנהרסה [קאסוטו].
העיר הראשונה שניבנתה היא אֶת נִינְוֵה, העיר המרכזית והגדולה ביותר בתולדות האימפריה האשורית, הממוקמת על נהר החידקל [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. יש המציעים כי נמרוד בנה אותה וקרא לה על שם בנו, מתוך שילוב המילים "נין" (בן) ו"נוה" (מעון) [אם למקרא].
המקום השני הוא וְאֶת רְחֹבֹת עִיר, מילה הכתובה במקרא ללא האות וי"ו [מנחת שי]. יש המסבירים כי זהו שמה המדויק של העיר, והמילה "עיר" נוספה כדי להבהיר שמדובר ביישוב של ממש ולא בסתם רחובות [שד"ל]. פרשנים אחרים מציעים שכאשר אוכלוסיית נינוה גדלה מאוד, נבנו סביבה פרברים, שכונות ורחובות רחבים כדי להכיל את ההמונים, ואלו זכו לשם "רחובות עיר" [מלבי"ם, קאסוטו]. מסורת חז"ל מזהה את המקום כאזור ספציפי המועשר ממימיו של נהר פרת [תורה תמימה].
העיר השלישית היא וְאֶת כָּלַח, עיר אשורית חשובה שניבנתה דרומית לנינוה, ככל הנראה כמענה נוסף לצפיפות האוכלוסין ולצורך בהתרחבות [מלבי"ם, קאסוטו].