פירוט נחלות העמים במקרא אינו נועד ללמד גיאוגרפיה לשמה, אלא מהווה חוליה מקדימה להבטחת הארץ לישראל. ציון נחלתו של כנען באופן מפורט, בניגוד לשאר העמים שנידונו קודם לכן, נובע מהעובדה שארץ זו עתידה לעבור לידי עם ישראל [חזקוני, קאסוטו]. ישיבתם של הכנענים בארץ נועדה למטרה ברורה, והיא להכין את הארץ, לבנות בה בתים ולטעת כרמים עבור בני ישראל שיבואו אחריהם. הכנענים, שקוללו להיות עבדים, שימשו למעשה כעבד המכין את המקום לאדוניו [רד"ק]. פירוט הגבולות מוכיח שארץ פלשתים הייתה במקורה שייכת לכנען, והפלשתים כבשו אותה מידם בחזקה, ולכן נשמרה לישראל הזכות ההיסטורית לרשת אותה [ביאור יש"ר, מלבי"ם]. אברהם ויצחק אף קבעו הלכה למעשה את זכותם על חבלי ארץ אלו, מגרר שבמערב ועד אזור סדום שבמזרח, כאשר גרו בהם, חפרו בהם בארות והקימו בהם מזבחות לה' [קאסוטו].
המילה גְּבוּל מוגדרת כקצה הארץ וסופה, ואינה מתייחסת לכלל שטח המקום [רש"י, מזרחי, גור אריה]. התוויית הגבולות מתחילה מן הצפון, מִצִּידֹן. אין הכוונה לעיר צידון עצמה, אלא לארץ צידון כולה, כלומר לפניקיה המהווה את הגבול הצפוני [קאסוטו, ביאור שטיינזלץ].
לגבי משמעות המילה בֹּאֲכָה, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. הגישה המרכזית רואה בכך פנייה בגוף שני, כאדם המדבר לחברו ומסביר לו את הדרך, במשמעות של "עד אשר תבוא לגבול פלוני" או לכיוון מסוים [רש"י, שד"ל, גור אריה, מחוקקי יהודה]. מנגד, יש הסבורים כי זהו שם דבר, והאותיות כף והא נוספות ואינן מציינות פנייה לאדם נוכח [מזרחי]. מבחינה מעשית, המילה מציינת את הדרך הפונה לכיוון מסוים [ביאור שטיינזלץ], ויש המדגישים כי היא אינה מציינת רק כיוון, אלא את הנקודה הסופית של הפעולה, כלומר הגעה אל המקום עצמו ועד בכלל [קאסוטו].
התוספת של האות הא בסוף המילה גְרָרָה, משמעותה כאילו נכתבה האות למד בתחילתה, כלומר לגרר [מחוקקי יהודה], והיא מציינת את העיר גרר הנמצאת בנגב [ביאור שטיינזלץ]. הגבול המערבי נמתח מצידון ועד עזה, שהייתה התחנה האחרונה בדרך למצרים [קאסוטו].
משם פונה הגבול מזרחה, לעבר סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם. צירוף שמות ארבע הערים הללו משמש כמושג אחד מאוחד המציין את כל אזור כיכר הירדן [קאסוטו]. הנקודה הקיצונית ביותר בגבול המזרחי היא לָֽשַׁע. זיהויה של עיר זו אינו מוחלט. יש המזהים אותה עם מקום שבו נבעו מעיינות חמים שנשפכו לים המלח [שד"ל], ויש הסבורים שזהו יישוב בקצה המדבר, הרחק מעבר לצוער, המהווה את הנקודה המזרחית הקיצונית ביותר של הגבול הכנעני [קאסוטו].