רשימת תולדותיו של כנען איננה רק אילן יוחסין, אלא מפה היסטורית שנועדה להגדיר את זהותם של תושבי הארץ ואת גבולות הנחלה המיועדת לעם ישראל. בניגוד לפוט, אחיו של כנען, שצאצאיו לא הוזכרו משום שנשארו אומה אחת ולא התפצלו לשפות ומשפחות שונות, משפחת כנען התרחבה לעמים רבים שמילאו את הארץ [רשב"ם, רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי ה' העניק לכנען את הארץ בזמן פילוג העמים מתוך כוונה עמוקה: מכיוון שכנען נתקלל להיות עבד, הוא לא יכול היה להחזיק בבעלות אמיתית על הקרקע, שכן נכסי העבד שייכים לאדונו. כנען למעשה קיבל את הארץ כפיקדון, ושימש כשומר המופקד על נכסי האדון עד שעם ישראל יגדל ויבוא לרשת את נחלתו כדין [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, תולדות יצחק].
הכתוב מונה את בני כנען, אך מתעורר קושי בנוגע למספרם: כאן נמנים אחד עשר בנים, בעוד שבברית בין הבתרים הובטחו לאברהם עשרה עממים, ובתקופת משה ויהושע מוזכרים שבעה עממים בלבד. גישה אחת מסבירה כי אחד עשר הבנים התפצלו בהמשך לשנים עשר עממים, כנגד שנים עשר שבטי ישראל שעתידים לרשת אותם. כאשר משה מזכיר שבעה עמים בלבד, הוא מונה בנפרד רק את ששת העמים החשובים שבהם, ואת השאר מאגד תחת השם הכללי "כנעני" [בכור שור, חזקוני]. גישה אחרת מבארת כי השמות המופיעים כאן הם השמות שניתנו להם ביום היוולדם. עם השנים, כשהתפזרו בארצותיהם, הם כונו על שם מקומות מושבם או על שם ראשי משפחות בולטים, ולכן שמותיהם השתנו עד ימי אברהם [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, תולדות יצחק].
הכתוב מדגיש את צִידֹן בְּכֹרוֹ, ציון חריג שאינו מופיע אצל שאר הבנים. הסיבה לכך היא שצידון היה גדול מאחיו לא רק בגיל אלא גם במעלה ובחשיבות [רד"ק]. שם זה מייצג את עיר החוף הידועה צידון, ותואר הבכורה משקף את מעמדה המרכזי כאם לערים ולמושבות אחרות באזור [קאסוטו, ביאור יש"ר]. ייתכן גם שצידון, בהיותו הבכור, צורף יחד עם אח נוסף שלא התפתח לאומה גדולה בפני עצמה, ושניהם יחד נקראו בשם הכללי "כנעני" [רמב"ן, רבנו בחיי, הטור הארוך, ביאור יש"ר].
בנוסף לצידון מוזכר וְאֶת חֵת, שאף הוא אחד מן השבטים שישבו בארץ כנען. הכוונה איננה לאימפריה החתית הגדולה, אלא ליישובים מקומיים שהוקמו בתוך גבולות הארץ, כדוגמת יושבי העיר חברון שעמם נפגש אברהם לימים [שד"ל, קאסוטו, ביאור שטיינזלץ].