משפחות הכנעני התרבו, התפשטו והקימו ערי מושב ברחבי המזרח התיכון העתיק, כאשר שמותיהן משקפים לעיתים את מקום מושבן או את אופיין הייחודי.
השם החוי נושא משמעות הנוגעת למומחיותם החקלאית של בני משפחה זו. על פי מסורת חז"ל, הם נהגו לטעום את עפר הארץ בדומה לנחש, הנקרא בארמית חויא. באמצעות הטעימה ידעו להבחין בסגולות הקרקע ולהתאים במדויק איזה אזור ראוי לגידול זיתים, גפנים או תאנים [תורה תמימה]. מבחינה היסטורית, יש המזהים אותם עם העווים, שכן האותיות חי"ת ועי"ן מתחלפות בשפה. בעוד שחלק מבני עם זה, שישבו בערי פרזות, הושמדו על ידי הפלשתים, אחרים נותרו בערי מבצר סמוך להרי לבנון [ביאור יש"ר]. בני עם זה נזכרים פעמים רבות במקרא, כדוגמת שכם בן חמור, אם כי בתרגומים עתיקים שמם מתחלף לעיתים עם החתי או החורי [קאסוטו], ובמדרש הם מכונים חלדין [אם למקרא].
השם הערקי מתייחס לתושבי העיר ערקה הסמוכה להר לבנון [שד"ל, קאסוטו, אם למקרא]. מבחינה דקדוקית, האות ה"א במילה זו מנוקדת בקמץ, אף שישנן גרסאות עתיקות בהן היא מנוקדת בפתח [מנחת שי].
בדומה לכך, הסיני מזוהה עם תושבי עיר בשם סין או סינה, שאף היא שכנה באזור לבנון בסמוך לערקה והפכה ברבות הימים לעיר חרבה [שד"ל, קאסוטו, נתינה לגר]. סביב זיהוי מדויק זה קיימות מספר מסורות: תרגום אונקלוס מכנה אותם אנתוסאי, בחירה שעוררה פליאה בקרב הפרשנים מדוע בחר המתרגם לשנות דווקא שם זה מכל שאר שמות המשפחות המוזכרות [ברכת אשר]. עם זאת, על בסיס המדרש ייתכן שהגרסה המדויקת היא ארטוסאי, המכוונת לעיר העתיקה אורתוסיה הסמוכה ללבנון [נתינה לגר, אם למקרא]. מנגד, מסורת אחרת בתרגום הירושלמי מזהה את הסיני עם תושבי האי קפריסין [נתינה לגר].