שושלת יוחסין זו של בני שם היא השושלת המרכזית והחשובה ביותר להמשך התולדות [ביאור שטיינזלץ]. לאורך רשימות היוחסין קיים לעיתים טשטוש בין תיאור של לידת אנשים פרטיים לבין התהוות של עמים שלמים. עם זאת, כאן בולט יותר המושג של אנשים פרטיים, שכן כל שלושת השמות נזכרים בהמשך המקרא כאישים מיוחדים ומובחנים. משום כך מדגיש הכתוב את הפועל יָלַד, שימוש שממשיך לאורך הפסקה כולה. יש לציין כי במסורות חיצוניות, כדוגמת תרגום השבעים וספר היובלים, נוסף השם "קינן" בין ארפכשד לשלח כדי ליצור הקבלה לרשימות יוחסין קודמות, אך נראה כי מדובר בהוספה מאוחרת [קאסוטו].
באשר לשמות עצמם, לגבי שָׁלַח, נעשו ניסיונות שונים לבאר את השם כשם של מקום, כשם של אלוהות קדומה או כשם כללי שהפך לפרטי, אך כל אלו הן השערות חסרות בסיס עובדתי [קאסוטו]. לגבי עֵבֶר, ישנם חוקרים הטוענים כי היהודים קראו לו בשם זה משום שממנו יצאו "העברים". אולם, גישה זו נדחית בטענה שעם ישראל מעולם לא ייחס את עצמו לעבר, אלא לאבות האומה בלבד, אברהם, יצחק ויעקב. לפיכך, הסיבה המדויקת לקריאת איש זה בשם עבר נותרה בלתי ידועה [שד"ל].