התפשטות האימפריה האשורית במזרח הקדום לוותה בבניית מרכזים עירוניים עצומים, ופסוק זה מתחקה אחר בנייתה של עיר חדשה המשתלבת במערך הערים המלכותי. הכתוב מתמקד בהקמתה של רסן, עיר שמיקומה המדויק לוט בערפל. יש המזהים אותה עם העיר "ריש עין" בארם נהריים [שד"ל], ויש המזהים אותה עם קטיספון שבמדינת פרס [תורה תמימה]. באשר לעיר כלח, יש שזיהו אותה עם העיר כרך [שד"ל].
משמעות השם רסן מתבארת על ידי חלק מהפרשנים מלשון רסן של סוס. יש שפירשו כי העיר שימשה כמבצר חזק שנועד לבלום את התפשטותו של נמרוד, בדומה לרסן הבולם את הבהמה [מחוקקי יהודה]. פרשנים אחרים לוקחים את דימוי הרסן לכיוון של חיבור פיזי: כשם שהרסן מחבר בין שני קצוות, כך בנייתה של רסן נועדה לחבר ולהדק את המרחב שבין הערים נינוה וכלח [בכור שור].
מוקד הפסוק, המעורר פולמוס פרשני נרחב, הוא הצירוף הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על דברי חז"ל, היא שהתואר מכוון לנינוה. קביעה זו נסמכת על ספר יונה, שם נאמר במפורש כי נינוה הייתה עיר גדולה לאלוהים. הפרשנים מקשים מדוע התעורר ספק שמא מדובר ברסן או בנינוה, בעוד שהעיר כלח, הסמוכה ביותר לצירוף במקרא, כלל לא נלקחה בחשבון. על כך משיבים הפרשנים כי המילה הִוא מנתקת את הרצף התחבירי; אילו הכוונה הייתה לכלח, הכתוב היה צריך לומר "ובין כלח העיר הגדולה" ללא תוספת מילה זו [שפתי חכמים, יריעות שלמה]. בנוסף, עצם הקדמת שמה של נינוה לכלח מעידה על חשיבותה וגודלה [גור אריה, משכיל לדוד], וכן העובדה שרסן היא העיר הנבנית כעת, ולכן טבעי היה לחשוב שהכתוב מפאר אותה [יריעות שלמה].
מנגד, גישה פרשנית אחרת קובעת כי על פי פשט הכתוב וחוקי התחביר, התואר מתייחס דווקא לרסן, שכן היא הנושא המרכזי של הפסוק ועליה נסוב הסיפור [רד"ק, רלב"ג, ברכת אשר]. לפי קו מחשבה זה, בונה העיר תכנן שרסן תהפוך לעיר עצומה ותעקוף את נינוה בגודלה, אף שבפועל נינוה נותרה בירת המלכות המרכזית [מלבי"ם].
גישה שלישית מרתקת ממזגת בין הדעות ומציגה תמונה של מטרופולין ענק. לפי פירוש זה, בניית רסן בין נינוה וכלח יצרה רצף אורבני שחיבר את שלוש הערים יחדיו לכדי גוש בניינים עצום מימדים. המרחב העירוני המאוחד הזה הוא שזכה להיקרא כולו על שם העיר המרכזית, והוא המכונה נינוה העיר הגדולה [העמק דבר, בכור שור, חזקוני, קאסוטו].
במבט היסטורי ורוחני, הפרשנים מציינים כי אשור זכה להקים אימפריה כזו, ולכך שנביא יישלח להוכיח את נינוה, בזכות העובדה שפרש מעצת נמרוד ולא השתתף בחטא דור הפלגה [חזקוני]. עם זאת, חילופי השלטון התכופים באזור זה לאורך ההיסטוריה, מאשור לבבל ומשם לפרס, נועדו להעביר מסר לדורות: חרף בנייתן של ערים בצורות וגדולות, הארץ כולה שייכת לה' והוא הממליך ומוריד מלכים [רד"ק].